במאמרנו הפעם, נתייחס לבכיו של ילד, הנובע מכאב עמוק על עוול שנעשה לו, או על שלא השיג את מבוקשו.
לפני שנתייחס לאופן התגובה הראויה, עלינו לדעת כי טבעו של הילד הוא להיות 'אגוצנטרי' –רואה את עצמו כמרכז העולם, מתעלם מקיומם של האחרים, ומרגיש שכל העולם אמור לשרת אותו.
כהורים, תפקידנו לחנך את הילד, צעד אחר צעד, מה 'חייבים' לו ומה לא; מה שייך לו ומה לא. זה טבעי שילד קטן חוטף ממתק או צעצוע מילד אחר, כי 'למה לו יש, ולי אין?' הוא אינו מבין שלכל אחד יש את שלו, ומה ששיך לו – לא שייך לי.
וכיצד עלינו, ההורים, לנהוג? בשעת הבכי נחבק אותו ונאמר לו: "אני מבין שאתה מאוד רוצה, אבל זה לא שלנו. זה שלו". על האמירה הזו נחזור שוב ושוב, בהזדמנויות שונות (ולפעמים במשך שנים), עד שייקלט המסר. זה לא חינוך "להיכנע" לבכיו של הילד ולרוץ לקנות לו את כל מה שהוא רוצה, או לבקש מהילד השני שיוותר לו. ההיפך הוא הנכון: עלינו לחנך אותו לעיקרון שלא נוגעים במה שלא שלנו.
זה נכון גם במצבים של אכזבה כתוצאה מכישלון, או אל מול רגשות עלבון, קינאה וכו'. ראשית ניתן לילד תגובה ונראה לו שאנו מבינים אותו, אוהבים אותו ומרגישים אותו. אך עם זאת, לא להיגרר אחר סערת רגשותיו, לא להתווכח או לצעוק עליו, אלא כן להדריך ולכוון אותו בשלווה.
זה אכן לא קל, ובמיוחד אצל אמהות, לשמוע את הילד בוכה, ולהישאר רגוע(ה). הרגש זועק: "תנו לו, ראו כמה הוא בוכה המסכן". לפעמים הצרחות מגיעות עד קצה הסיבולת. אך השכל חייב לגבור על הרגש. במקרים כאלו צריך לומר לרגש שאמנם קשה לשמוע את בכיו של הילד, אך כיון שהחלטנו לא להרשות לו, וזה מה שטוב עבורו, לכן התפקיד כעת הוא להישאר עקבי(ת) ולא לוותר. כך נחנך אותו להתמודד, להתגבר ולהתאפק.
נשתדל להעניק לילד חום ואהבה ומסירות ביד נדיבה, נשמע אותו ונשמח איתו ונעזור לו ונאהב אותו. אך מצד שני, לתת לילד מה שאני לא מסכים, אך נשברתי ונתתי, זה נקרא 'פינוק'!! ופינוק מוביל ילד לחוצפה, לגנבות, לאלימות ועוד, ישמרנו ה'. מוטב שהוא יבכה היום, מאשר אני אבכה עליו כל החיים.
קימות סיבות רבות לבכי של כאב ואנו חייבים לדעת להתייחס בהתאם לכל מקרה. אם נראה לילד שאנו שולטים במצב ועונים לו ברוגע: "אני מצטער, אבל היום לא תוכל לקבל עוד מעדן", גם אם זה כואב לו, אך עם הזמן הוא יקלוט ש'אבא ואמא באמת אוהבים אותי למרות שלא מרשים לי דברים מסוימים, אך אני יודע שזה לטובתי'. ובעז"ה יקוים בנו הפסוק הכתוב בתהילים: "הזורעים הדמעה ברינה יקצורו". ברוב נחת וחדווה.
