בט"ו בניסן, יום ראשון של חג הפסח, יצאו ישראל ממצרים. תכלית היציאה: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה.
קבלת התורה היא תכלית ועיקר יציאת מצרים, וכפי שמיטיב להגדיר זאת בספר 'החינוך', (בביאור מצוות ספירת העומר): לפי שכל עקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, והתורה היא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים… ועניין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות.
אם כן, מדוע התעכבה קבלת התורה משך שבעה שבועות. אם קבלת התורה היא תכלית יציאת מצרים, מדוע לא ניתנה התורה מייד אחרי יציאת מצרים?!
התשובה על כך מבוארת בספרי החסידות, שסיבת עיכוב קבלת התורה הייתה כדי להעניק לבני ישראל את ההזדמנות לעשות הכנה לקבלת התורה. בעת שיצאו ישראל ממצרים, עדיין היו תחת רישומה של העבדות והשעבוד, ללא הכנה ראויה לקבלת התורה, בלי ההתבוננות הנדרשת. היה צורך להמתין שבעה שבועות של ציפייה, בהם התחדדה בלבבות התשוקה והייחול לקראת היום הגדול והנכסף, לקראת מעמד הר סיני, לקראת הרגע שכל הבריאה מצפה לקראתו בו בו ירד ה' על הר סיני, יכריז 'אנוכי ה' אלוקיך' ויתן לנו תורתו תורת אמת.
זו המתנה הגדולה שקיבלנו יחד עם התורה, את הזכות להתכונן לקבלת התורה, להתבונן במשמעות האמיתי של קבלת התורה ולקבל עלינו עול תורה ומצוות בשמחה ובטוב לבב. זה סוד הקדמת נעשה לנשמע, ההתעוררות הנפשית עוד בטרם קיבלנו את התורה, החלטה אחת אמיתי ועוצמתית – מקבלים את התורה בכל מצב, לתמיד!
זכירת מעמד הר סיני נכללת בין שת הזכירות שיש לזכור בכל יום, 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'. כל יום הינו כקבלת התורה וכל יום יש את האפשרות להתכונן לקראת קבלת התורה, בחיות מחודשת, בהתלהבות מחד, ובהתבוננות מאידך, קבלת עול תורה ומצוות, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים.
על אחת כמה וכמה בימים אלו, לקראת זמן מתן תורתנו אשר כידוע מדי שנה בשנה מתחדשים האורות מקבלת התורה, וזו ההזדמנות למלא את המצברים הרוחניים, להעתיר ולבקש מה' שנזכה, אנחנו וצאצאינו, להיות מיודע שמך ולומדי תורתך לשמה.
אמן כן יהי רצון
באהבה, פרץ מאיר
