[heading style="1"]ברגשי הכרת הטובה[/heading]
חודש אדר בפתח, שמחה וששון והמון תקוות.
בחודש זה נרים את הכוס, חייב איניש לבסומי בפוריא, הבה נתבונן בכוס המלאה שזכינו לה – כוס של ברכה. הבה נכיר בטובתו של הקב"ה, הבה נודה על העבר, הבה נתפלל על העתיד.
והלא כך לימדונו רבותינו גדולי הדורות, כי גדולה עד מאוד מעלתו של מי שמכיר טובה. משה רבינו לא היכה את היאור בעצמו, כי אותו יאור גמל איתו טובה, להחביאו מעיניהם הבולשות של שליחי פרעה הרשע. אפילו לגבי המצרים שהרעו לנו ולאבותינו במצרים, נצטווינו 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו' והם שימשו לאבותינו אכסניה בשעת הדחק.
בדור הפלגה, כאשר הניפו את דגל המרד בבורא העולם, אומרת התורה "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם", רש"י הק' מביא את דברי חז"ל: 'בני האדם' – אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים?… אלא 'בני אדם הראשון' שכפה את הטובה ואמר 'האשה אשר נתתה עמדי' אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול! כמעט אלפיים שנה חלפו מאז אמר זאת אדם הראשון, והתורה מייחסת את כפיות טובתם של בוני המגדל לאותה כפיות טובה שהייתה אלפיים שנה קודם לכן. ללמדך עד כמה מגונה היא כפיות הטובה!
