מנהג ישראל לקרוא פרקי אבות בשבתות שבין פסח לשבועות. הבה נתבונן במנהגן של ישראל ובמשנה הפותחת את מסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' ".
במשנה זו יש יותר מנקודה אחת למחשבה. ראשית, מה עניינה של משנה זו, העוסקת בסדר מסירת התורה, דווקא בפתיחת מסכת אבות? האומנם יש קשר מיוחד בין העברת מסורת התורה לבין ענייני מדות ודרך ארץ שבהם עוסקת מסכת זו? מלבד זאת עלינו להבין את משמעות הביטוי "משה קיבל תורה מסיני". הרי כולם יודעים שמשה קיבל את התורה מהשם, ומדוע לא נכתב בפשטות משה קיבל את התורה מהשם יתברך?
ובסייעתא דשמיא, נבאר את הדברים. במהלך החיים, נתקלים אנו בהמוני דברים המצריכים אותנו להתייעץ ולברר אצל בר-סמכא. אלא, בעוד שבלימוד הגמרא, למשל, כל אחד מבין שיש צורך להגיע לרב ומורה כדי לקנות את דרכי הלימוד, הרי שבעניינים של מידות ודרך ארץ עשוי האדם לחשוב לעצמו "הרי אני מבין לבד כיצד עלי לנהוג, ומדוע עלי לשאול 'דעת תורה'? ואת זה רמז התנא בהציבו את סדר העברת התורה דווקא בתחילת מסכת אבות, ללמדנו שגם דרכי ההתנהגות והמידות, זקוקות להכוונה על פי דעת תורה.
זו גם ההדגשה בשם 'סיני', ההר המסמל את ההכנעה והשפלות. משה קיבל תורה 'מסיני'! משה רבינו, הרועה הנאמן, קיבל את התורה דווקא 'מסיני', מתוך שפלות והכנעה, ומתוך כפיפה מוחלטת לחוקי התורה ללא שיעור וללא שיור.
זו ההכנה הנדרשת לקבלת התורה, לדעת שיסוד היסודות הוא להיות נכנע ושפל כסיני, מתוך רצון כנה לקבל הדרכה והכוונה אפילו בענייני מידות, וכמאמר חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה" (וכמובא בכתבי רבי חיים ויטאל זי"ע, שהסיבה שענייני מידות לא כתובים בתורה בפירוש, מפני שבהעדרם אין לתורה בכלל על מה לחול…). לא-אחת, פוגשים אנשים שהגיעו למשברים שונים, בענייני שלום-בית, חינוך הילדים או סתם סכסוכים שבין אדם לחברו, בעוד שבפעמים רבות ניתן היה למנוע את מצבי-הביש, לו היו האנשים נפנים להתייעץ בדעת תורה מבלי לסמוך רק על התובנה העצמית.
אכן, לשכל האנושי יש תפקיד רב משמעות, אבל רק כאשר הדברים עולים בקנה אחד עם דעת תורה, זכה ברה, זו שניתנה למשה בסיני והועברה אלינו דור אחרי דור בידי מעתיקי השמועה. ויהי רצון שנזכה לשמוע לדעת תורה, ולזכות לטובה וברכה בזה ובבא.
