דבר הרב – חשון תשס"ט

בחודש בו חל יום פטירת רחל אמנו, עלינו להתבונן בנקודה חשובה במעשה הצדקות של רחל אמנו שבזכות זה זכינו להבטחה שיש תקווה לאחריתם ושבו בנים לגבולם והוא ע"פ מה שמבואר בחז"ל על הפס' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וענייך מדמע כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב ויש תקווה לאחריתך… ושבו בנים לגבולם, שרחל אמנו אמרה לקב"ה כל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני וכו'. אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקנותך שמסרת סימניך לאחותך הרי לנו שבזכות מעשה ויתור כדי לא לבייש אחותה זכתה לשכר אין קץ שלאחרי דורי דורות עדיין לא פג השכר ובזכות זה נזכה לקיבוץ גליות ולגאולה
רואים אנו כמה כוחה של ויתור שבכוחו לקבץ גלויות
וע"כ אנו עומדים לפעמים במצבים שיכולים לפגוע ביהודי ויש לנו דילמא, האם לוותר לשתוק ולסלוח כדי לא לבייש יהודי אחר או חלילה הפוך. ודאי הוא שאמנו רחל השרישה בנו הכח להתגבר ולהתבונן באותו רגע
אם היינו יודעים באותו רגע כמה מעשה זה יכול להשפיע על דורי דורות אח"כ ואף לקבץ גלויות וע"י כך לזכות לקרוב ההבטחה של "ושבו בנים לגבולם" בטח עושים כל כדי לא לבייש וע"כ עלינו להיזכר בזכות איזה מעשה נזכה ליש תקווה לאחריתך ומי היתה אמנו רחל שהשרישה כח זה.