פעמים רבות אופפת אותנו תחושת חידלון בעמדנו לפני היום הקדוש והנפלא, יום הכיפורים, היאך נעמוד לפני בורא עולם ונבקש סליחה בשברון לב, לאחר שעשינו זאת פעמים כה רבות וחזרנו שוב לסורנו ?! אך בספרים הקדושים מבואר, שמוטל עלינו להיות בטוחים ללא צל של ספק בעת בקשת הסליחה מד' "כי חפץ חסד הוא", חנון, רחום ורב לסלוח.
בתפילת שמונה עשרה חותמים את בקשת "סלח לנו" בשבח "חנון המרבה לסלוח". תמוה, מה השבח המיוחד בכך לד' ? הרי על פי דין אדם שביקשו ממנו מחילה ג' פעמים, אל לו להיות אכזרי וימחל. ואם לא כן אין צורך לחזור ולבקש ממנו יותר. אלא שמידת בשר ודם היא למחול לאחר בקשת הסליחה, אך אם יחטא איש לרעהו בשנית, בשלישית וכל שכן ברביעית, יקשה על הנפגע לסלוח. ואילו הקב"ה "חנון המרבה לסלוח" כנאמר: "כי לא כלו רחמיו" שמידת הרחמים היא ללא גבול ותכלית, וכשם שהבורא הוא בלי סוף כך מידותיו בלי סוף.
ואין חלילה הכוונה לאדם האומר "אחטא ואשוב" עליו אמרו חז"ל :"אין מספיקין בידו לעשות תשובה" אדם כזה היה יכול לכבוש את יצרו בשעת החטא, אך סמך בליבו על התשובה. מה שאין כן בבקשנו מחילה מאיתו יתברך: בתפילת שמונה עשרה מקדימים אנו לבקשת הסליחה ואומרים: "החזירנו בתשובה שלמה לפניך" כלומר, שלא נשוב עוד לחטוא. כך גם ביום הכיפורים מבקשים אנו: "יהי רצון מלפניך, שלא אחטא עוד"
לכן המבקש סליחה באמת, לא רק שמספיקין בידו לעשות תשובה, אלא מובטח לו: "הבא להיטהר מסייעין בידו" ומיד עם בקשת סליחה אמיתית מובאת הברכה: "המרבה לסלוח". עלינו להתחזק באמונה, שהקב"ה מרבה לסלוח, חפץ בשובינו אליו, ואם נשוב בתשובה שלמה, יקבל תשובתנו ברצון.
יהי רצון שנזכה לשנה טובה ומבורכת לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים ולתשובה שלמה!
אכי"ר.