[heading style="1"]התפילה – קולה של נשמה[/heading]
משה מנסה להעתיר בתפילה, אולם לא סתם תפילה אלא תפילה כמו שיודע משה לכוון, ולא רק תפילה אחת אלא חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמנין ואתחנן. ולאחר כל ההפצרות הרבות משיב לו ה' אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. מדברים אלו משתמע כי אם היה מוסיף משה עוד תפילה ואפ' בודדת כבר היה ה' מתרצה ומשה היה נכנס לארץ הנכספת, אולם גם משה הבין שאל לו להוסיף ולו תפילה אחת, ובזה נסתם גולל כניסה לא"י.
[heading style="1"]מהו כוחה של תפילה?[/heading]
חז"ל לימדונו כי תפילות אבות תקנו, [ברכות דף כ"ו:] אברהם תקן תפלת שחרית – שנאמר [בראשית י"ט] "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר [תהלים ק"ו] "ויעמד פינחס ויפלל". יצחק תקן תפלת מנחה – שנאמר [בראשית כ"ד] "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר [תהלים ק"ב] "תפלה לעני כי – יעטף ולפני ה' ישפך שיחו". יעקב תקן תפלת ערבית – שנאמר [בראשית כ"ח] "ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר [ירמיהו ז'] "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי".
ובודאי לא תיקנו התפילות כמו שהם שזה הנוסח שקבעו אנשי כנסת הגדולה, אלא יסוד התפילה. ובכל זמן מן הזמנים הללו יש כח מיוחד ועת רצון שתתקבל התפילה ביותר. ומבואר בגמ' בברכות [דף ו':] שתפילת מנחה היא המובחרת שאמרו שם לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר: [מלכים א' י"ח] "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר" וגו'. "ענני ה' ענני", ענני – שתרד אש מן השמים, וענני – שלא יאמרו מעשה כשפים הם. רבי יוחנן אמר: אף בתפלת ערבית, שנאמר: [תהלים קמ"א] "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב". רב נחמן בר יצחק אמר: אף תפלת שחרית, שנאמר [תהלים ה'] "ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה".
נמצא כי בכל זמן יש כח מיוחד לקבול תפילה ומבאר אחד מן הראשונים, המאירי, "שהתפלות נתקנו ג' פעמים ביום על שם השנוי שהיום משתנה ג' פעמים להכיר ולהודות כי הכל מאתו כמו שנרמז בענין יוצר אור ומעריב ערבים".
וביאור הדבר כי לכל זמן יש חפץ ויש משמעות הן מצד הזמן והן מצד המתפלל, ואדם שיש לו "הרגש" כשמתבונן על השינויים בבריאה מיד מתחזק לבו בבורא עולם שמים וארץ וממילא תפילתו לפניו בוקעת מתוך כוונה ויחוד ביוצר כל. אדם שחסר לו כח ההתפעלות הוא כעין אדם מת שלא מתפעל משום דבר. ולכן אמרו חכמים כי רשעים בחייהם קרואים מתים משום שחסר להם ההתבוננות "על מי ברא אלה".
כמו כן למרות שהיה ראוי שאדם יתפלל רק שיש לו צרה או בקשה מיוחדת, ישנם מצבים בחיים שלא תמיד אדם זוכר להתפלל כדבעי על צרותיו ובקשותיו. לא דומה תפילת עייף לאדם ערני, כמו כן תפילת חולה לתפילת בריא וכדו'. ודומה לתינוק צרוד בקולו אשר רוצה לקרוא לאמו אולם אינו יכול כי אין קולו עמו. ותיקנו זאת כנגד שלש זמנים קובעים ועל ידי כך תמיד יתפלל בכל מצב.
והנה רבים הם האנשים אשר מתפעלים כי מוצר שהם קונים הוא מוצר אמיתי לא זיוף. הבט, אומר אחד לחבירו, זה אורגינל זה לא חקוי סיני זול. מעל גבי פרסומות ניתן לראות כיתובים שונים "הזהרו מחיקויים". אפ' על גבי מזון תינוקות מציינים על גבי האריזה כי אין תחליף לחלב אם. כלו' תמיד מקור טוב יותר מתחליף ומחיקוי.
אולם מצאנו כי יש תחליף שהוא טוב מן המקור, שכן אמרו חז"ל [ברכות דף כ"ו:] שתפילות כנגד תמידין תקנו והיינו קרבנות התמיד, ומאידך אמרו [שם ל"ב:] כי גדולה תפילה יותר מן הקורבנות! הוי אומר למרות שהתפילה היא במקום הקרבנות, כלו' תחליף למקור, עדיין מעלתה גדולה יותר מהמקור!
ומקור התפילה היא עבודה הלב, כמו שאמר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם איזוהי עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה.
שעת מלחמה אדם נמצא בצרה, תמיד ברגעים הקשים ביותר הוא נושא תפילה ממעמקי לבו ובטוח כי יש מי ששומע, ואכן קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. אם בוכיה מזילה דמעות, על שולחן הניתוחים נמצא בנה, יודעת כי יש משהו מלמעלה שניתן לפנות אליו מקירות הלב ובידו להושיע.
ובאמת שכמעט במשך כל היום אנו מקוננים תפילות בתוכינו וגם אדם הלא מאמין נושא תפילה לא פעם. בין אם הוא נמצא במבחן קשה אותו הוא רוצה לעבור, בין אם הוא נמצא בעת צרה, או אפ' לפני ראיון עבודה. לכל אדם יש שעת אמת שהוא מבין שהכל תלוי בבורא עולם. הציווי להתפלל זהו חלק מטבעו של אדם, כמו פנייה אל אם שתרחם על בנה.
חנה היתה עקרה למעלה קרוב לעשרים שנה, עשר שנים היתה נשואה לאלקנה ולא ילדה. לאחר מכן נשא אשה נוספת בשם פנינה וזו האחרונה ילדה לו כל שנה ילד. היתה פנינה מצערת את חנה במשפטי מחץ שונים, כגון איזה בגד קנית לבנך לחג, או מה הכנת לאכול לארוחת ערב וכדו', וחנה היתה מתייפחת בבכי. חזל אומרים כי פנינה לשם שמיים נתכוונה כי ראתה כי כבר נחלשו הדמעות אצל חנה במשך השנים, ולכן רצתה לגרום לה צער על מנת שכוס הדמעות תחזור ותתמלא כי ידעה ששערי דימעה לא ננעלו. אולם כיון שגם היתה לה בזה קצת כוונה גם כדי לצער משום שאחרי הכל היתה צרתה, ממילא נענשה בעונש חמור. אחר שנפקדה חנה כל ילד שנולד לחנה קברה פנינה שנים, וכשהיתה מעוברת בבן החמישי התחננה אליה פנינה שתתפלל על שני בניה הנותרים שלא ימותו. חנה התפללה ואכן נשארו בחיים. וזהו שאנו אומרים עד עקרה ילדה שבעה ורבים בנים אומללה. עקרה זו חנה ואומללה זו פנינה, אבל לחנה היו רק חמישה בנים. אלא מתוך שהתפללה על בניה של פנינה נקראו על שמה.
רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכורה. ולבסוף התברר כי כשרה, כח של תפילה להיפקד למרות הסיכויים הקלושים, וכן מצאנו אצל שרה ורבקה ורחל.
חזקיהו מלך יהודה קיבל נבואת זעם מאת ישעיהו בן אמוץ כמבואר בברכות [דף י'.] וכמעט איבד חלקו גם בעולה"ב. ואחר שנתברר לו כי סיבת הדבר אי קיום פריה ורביה, ולמרות שהיו לא סיבות טובות, קיבל על על עצמו לשאת אשה והציע עצמו לבתו של ישעיהו הנביא. השידוך היה מושלם מלך בישראל לצד בת נביא ישראל. אולם ישעיהו סירב באומרו כי לא יתן בתו לאדם מת, שכן כבר נגזרה גזרה.
בן אמוץ כלה נבואתך וצא, מקובלני מבית אבי אבא כי אפ' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר והוסיפו לו עוד חמש עשרה שנים. כוחה של תפילה לשדד מערכות אפ' נגד נבואת נביא.
ונשאלת השאלה: כיצד אפשר לצוות על האדם להתפלל הרי זה תלוי בלב, כלו' זוהי פעולה רגשית? כיצד אפשר לקבוע זמן לתפילה ונוסח קבוע? למה שלא כל אחד יביע את משאלותיו כאשר יתעורר לכך? האם התפילה לא תהא כנה יותר אם כל אחד יבטא את אשר ירגיש בלבו?
התשובות לכך כאמור לכל אדם יש שעת אמת שהוא מבין שהכל תלוי בבורא עולם, מצבים אליהם נכנס אדם במהלך היומיום מכריחים אותו לבקש סיוע מעזר עליון, ולכן הרגש מתעורר לעיתים די תקופות. הקשר הרציף של האדם עם בוראו מעורר אצלו תלות תמידית ביוצר כל, וממילא הוא רואה צורך עז לפנות אל ה' גם שלא בזמן תפילה.
כמו כן כיון שיש לכל אדם מצבים שונים ופעמים שהוא בעל ייסורים ופעמים שהוא בגבורתו ובתקפו, ופעמים שהפרנסה לא תמיד מצויה, ופעמים שיושב על סיר הבשר וכו', לכן תקנו חז"ל זמנים קבועים לתפילה ע"מ שיתפלל בכל זמן גם כשטוב וגם כשרע. ולכן גם תקנו נוסח אחיד כדי שיבקש על מכלול הדברים, גם על דברים שכעת לא נראה לו "שהוא צריך" ואינם דחופים כ"כ. וגם פעמים שלא תמד אדם בריא לעולם וכן לא תמיד עשיר וכו'.
חשוב לזכור שהתפילה היא לא רק בקשה על צרות ומכאובים אלא היא אף ביטוי על הכרת הטוב לבורא עולם על הטוב שנתן ולשמר באמצעותה את הקיים.
התפילה היא גם זמן לתיקון עצמי ולחרטות. בשעה שעומד לפני בורא ומבקש בקשותיו הפרטיות, בתחילה הוא מתחרט על מעשיו תוהה על עניניו ופעולתיו ביום יום, ואז גם מרגיש שיכול לפנות את שוכן מעונה שישמע תפילותיו ורחש שפתותיו לא ימאס.
רק תפילה היוצאת מלב הומה יש בכוח לפתוח שערי רחמים ולשדד מערכות. מסופר על אברך שהגיע לפני הרב פינקוס ובקשה בפיו, מה עליי לעשות כבר שנים רבות שלא זכינו לפרי בטן. השיב לו הרב: תבוא אליי שוב הלילה בשעה 24:00. האברך הגיע וחשב לתומו שהרב יערוך איזה תיקון או תפילה מיוחדת שקשור לחצות. אולם הרב עלה עימו לרכב וביחד נסעו כברת דרך למקום שומם הנמצא בין הרים ובקעות. אמר הרב לאברך: כעת אני משאיר אותך כך לבד למשך חצי שעה, התפלל מקירות לבך לבוראך, אשוב לקחתך עוד מעט. האיש חשב שהרב לבטח מתלוצץ אבל הרב קם ונסע. המקום היה חשוך והיה די מפחיד והאברך מלמל פה ושם כמה מזמורי תהילים וחיכה כבר שהרב ישוב. כאשר הרב חזר אמר לו התפללת? השיב האיש כן. הסתכל הרב בפניו ואמר לו: כך לא מתפללים! אני משאיר אותך כאן לעוד חצי שעה, קם הרב ונסע. הפעם האברך כבר נשבר, הוא התפרץ בבכי והתפלל מקירות לבו לה' שיעזור לו, כל הדמעות העצורות שהיו בו במשך השנים יצאו לפתע והוא הרגיש שהוא מתייחד עם בוראו ומשיח את אשר על לבו. כשחזר הרב הוא הביט בפניו וראה את עיניו אדומות מדמעה. אמר הרב עכשיו ניכר כי התפללת, בעז"ה תבוא הישועה. ואכן באותה שנה זכו הזוג לבן זכר!
[heading style="1"]מהות התפילה[/heading]
לישיבה של רבי יוחנן הגיע תלמיד חדש קראו לו רבי חנינה בן דוסא, באותם ימים חלה בנו של רבי יוחנן ונטה למות. דפי גמ' רבים למדו בישיבה לרפואתו, מזמורי תהילים נאמרו בלי סוף, אולם מצבו של הילד הלך והחמיר. רבי יוחנן הסתובב בין ספסלי הישיבה נעצר ליד הספסל של רבי חנינא, פנה אליו ואמר: חנינה בני התפלל על בני שיחיה ולא ימות! הרכין רבי חנינה את ראשו בין ברכיו, נשא תפילה חרישית, ובנו של רבי יוחנן יצא מכלל סכנה.
כשחזר רבי יוחנן לביתו אמרה לו אשתו, כנראה שהוא גדול ממך שאתה מתפלל ואינך נענה והוא מתפלל ונענה. השיב לה רבי יוחנן לא שהוא גדול ממני, אלא אני דומה כשר לפני המלך והוא דומה כעבד לפני המלך.
כאן גילה רבי יוחנן את עומק מהות התפילה. לעבדו בכל לבבכם זהו מושג של עבד ביחס לאדון. מהותו של עבד זהו ביטול "האני" כלפי האדון. כלו' לא חשובים רצונותך במאומה מה שחשוב הוא מה האדון שלך חושב. אדם שמבטל את עצמו ביחס לבוראו ומטיל את כל הוויתו א יוצר כל, מובטח שאדונו יעזור לו. ולכן אמנם שר חשוב יותר מעבד, אולם שר לא יכול להיכנס בכל שעה שרוצה לפני המלך, הוא צריך לתאם פגישה ולחכות שהמלך יזמינו וכו'. אבל עבד בכל שעה עובר במזדרון, רואה את המלך בכל שלב, יכול הוא לשטוף את הרצפה באמצע ישיבת קבינט בטחוני. ולכן גם בכל שעה יכול לבקש מהמלך.
מעשה שהיה באירופה בקהילה יהודית, בה התגורר רופא ירא שמיים. והנה בשעת לילה מאוחרת דפיקות בביתו, נכנסת נערה בוכיה ומספרת על אביה כי חולה הוא ומצבו קשה למכביר. לאחר מספר שאלות ששאל הרופא התרשם ממצבו, ואמר לנערה אני כבר מגיע. ניגש לארון הבגדים ולקחת חליפה בצבע חום נעמד מול המראה הביט בעצמו ואמר: האם זה הולם אותי? לאחר מכן לקח כובע ואמר האם זה מתאים, הוריד את החליפה החומה ולקח שחורה, ניסה בלי כובע ועם כובע בלי מקל ועם מקל, חליפה בצבע זה או בצבע אחר. והיא הנערה מצידה פונה אליו ואומרת? דוקטור מה זה משנה השעה גם כך מאוחרת וצריך מאד להזדרז. והוא בשלו: אני כבר מגיע, ושוב מול המראה.
קמה הנערה ופנתה בקול לבורא עולם, ריבונו של עולם אינני סומכת על אף אחד רק עליך אנא עזור לאבי.
כאשר שמע הרופא את המילים מפיה, מיד קם לקחת מה שלקח ויצא עמה בחופזה. ברגע האחרון אחר ניצל האב. ניגשה אליו הבת ובפיה שאלה: תאמר לי ד"ר מדוע כה התעכבת מה כל הסיפור של החליפות והכובעים בשעת לילה מאוחרת.
השיב הרופא: כאשר שאלתי על מצבו של אביו התברר לי כי מצבו אנוש ואין סיכוי סביר שיחיה. ולכן אמרתי לעצמי אם תסמכי גם על הקב"ה וגם עליי, ודאי לא יהיה נס. אבל אם תסמכי רק על הקב"ה יהיה לך נס. ולכן התעכבתי על מנת שתורידי מבטחך ממני ותסמכי רק על ה', ואכן אחר ששמעתי זאת מפיך, ידעתי שאצליח במשימה.
זהו מושג של עבד לבטח את כל עצמך כלפי בורא עולם. ולעבדו בכל לבבכם איזוהי עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה!
נכתב ע"י הרה"ג אלדד סבג
ראש כולל אחה"צ "מאור שמחה"
