מסע כזה, מרגש ועמוס חוויות ערכיות, כבר לא זכור זמן רב ברינת אהרן, וספק רב אם המארגנים עצמם התכוננו לחוויה ערכית בעוצמה שכזו. היה זה רצף של אירועים שהותירו על המשתתפים רושם בל יימחה.
ובכן, מעשה שהיה כך היה:
יומיים לפני החנוכה, יצאו יחדיו, הנרות הללו קודש הם, תלמידי ישבת "רינת אהרן", המעלים את הלהב בנר ה' נשמת אדם – כל השנה. היעד: בני ברק.
[heading style="1"]פרק א' – ברכת מרן הגר"ח שליט"א[/heading]
תפילת ערבית בביהכנ"ס 'לדרמן' ברחוב רשב"ם, במחיצתו של סיני ועוקר הרים, הגאון הגדול, רבי חיים קנייבסקי שליט"א, כאשר מיד לאחר תפילת ערבית ניגשו הבחורים לקבל את ברכתו.
רבי חיים סקר את כולם במבטו העמוק, וכמונה מרגליות ברך בחום: ה צ ל ח ה ל כ ו ל ם.
"הצלחה" – פיסגת השאיפות, המאוויים, הרצונות, התקוות והמשאלות, הכל מקופל באותה מילת קסם פלאית, אשר ערכה לא יסולה בפז כאשר היא יוצאת בסילודין מפיו של אותו גאון וצדיק רבי חיים שליט"א. הצלחה !! ולמי ? לכולם ! מבטו של רבי חיים ליווה את הקבוצה, באלפי צלילים ערבים – הצלחה לכולם. ואף אנו נענה ונאמר אחריו אמן כן יהי רצון.
[heading style="1"]פרק ב' – במבצר התורה[/heading]
משם המשכנו למבצר התורה, הישיבה הוותיקה והנודעה בשערים, ישיבת פוניבז'. באותה עת מסר שם את שיעורו הגאון רבי גרשון אדלשטיין, כאשר רבים מצטופפים בפנים ובחוץ לשמוע את דברי התורה היוצאים מפיו מאירים ושמחים.
הייתה זו הזדמנות פז, חוויה רוחנית כבירה. ראינו את המעמד מקרוב, ממקום עומדנו במרפסת, וגם שמענו את דבריו שהועברו במגבר-קול. ראינו. שמענו. הפנמנו. ברוך אתה ה' נותן התורה.
[heading style="1"]פרק ג' – מתכוננים…[/heading]
משם נסענו, ונבוא אל בית הכנסת אשר ברחוב הבעל-שם-טוב, בית כנסת אחד מני אלפים הגודשים את העיר בני ברק.
איש אמונו של מרן הרב שטיינמן שליט"א, ה"ה הרה"ג ר' משה יהודה שניידר, ניאות להופיע בפנינו, ומשך דקות ארוכות פרס בפנינו פרקים נבחרים מתהלוכותיו בקודש של הגאון הגדול, ראש הישיבה מרן רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א.
הייתה זו שיחה מאלפת ומרתקת במיוחד. יצאנו מדבריו עם תובנה כפולה. האחת, שלא פשוט להיות גדול הדור. זה דורש יגיעה עצומה רבת שנים, ללא לאות. והתובנה הנוספת, שעם רצון אדיר ונכונות בלתי מתפשרת ניתן להבקיע חומות רבות וגבוהות. ומכאן, לפרק הבא…
[heading style="1"]פרק ד' – במחיצת ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א[/heading]
באותו ערב, בהשגחה פרטית, הובא ספר תורה למעונו של הגראי"ל שליט"א, כדי שיכתוב בה אות לקראת סיום כתיבת הספר.
מאת ה' הייתה זאת. כך נוצרה אפשרות עבורנו להסב סביב שולחן אחד עם ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שליט"א. עמדנו, אפוא, בסמוך, בעת שראש הישיבה התיישב לכתוב את האות, ומייד לאחר מכן התפרסנו כגורן עגולה סביב השולחן. אנשי הבית הביאו כסאות, מסיבה שתלמיד חכמים מסובין בה. מי פילל ומי מילל.
את אשר היה שם לא ניתן לתאר במילים. משך מספר דקות נתן לנו ראש הישיבה שיחת חיזוק אישית. עיניו הבוערות אמרו הכל. אתם בחורים צעירים ועתידכם לפניכם, אמר ראש הישיבה, וזו ההזדמנות שלכם לרכוש זכויות לעולם האמת, לדאוג לעתיד האמיתי, לעשות רצון ה', לשמור מצוותיו וללמוד את תורתו תורת אמת.
השקט היה מוחלט ורק דפיקות לב נשמעו ברקע. המיית לב כוסף של תלמידים יראי ה' שבחרו והחליטו: בדרך התורה נלך !!
ועדיין לא סיימנו. כל תלמיד באופן אישי, ניגש, דיבר, קיבל ברכה אישית מראש הישיבה. רגעים שכל שניה בהם יקרה.
יהי רצון שיתקיימו כל הברכות, ושנזכה להמשיך מחיל אל חיל, לנחת רוח לבורא יתברך.
[heading style="1"]פרק ה' – לסיום (תרתי משמע…)[/heading]
שבנו לבית הכנסת, שם נערך סיום מסכת ע"י אחד מתלמידי הישיבה (בחור יקר שזה לו פעם ראשונה שהוא מסיים, יזכהו ה' ללמוד ולהצליח עוד ועוד!). שם שמענו גם שיחת חיזוק נלהבת אשר דיבר אלינו בנועמו הרב יצחק קולדצקי, חדב"נ של הגר"ח שליט"א.
אל המסע הכל כך נפלא, הוסיף נופך-ברכה הרב נחום רוזנטל שהצטרף זה לא מכבר לצוות הישיבה, יחד עם ראש הישיבה, המשגיח וכמה מרמ"י הישיבה.
