[heading style="1"]ויכוח בין מנכ"ל חברת אינטל למנכ"ל חברת מייקרוסופט![/heading]
כידוע יש חברות ענק שיש ביניהם הסכמי עבודה די ברורים, כאשר הצד השוה שבהן, הוא רווחים, וכמה שיותר! וכמו למשל חברת אינטל ומייקרוסופט שידוע שעל המעבדים של אלו מותקנת מערכת הפעלה של אלו, והכסף זורם….
והנה נתאר לעצמינו מקרה בו פרץ סכסוך בין כמה עובדים זוטרים במרחב העבודה שבחברת אינטל לבין כמה עובדים זוטרים אחרים בחברת מייקרוסופט. ופתאום מגיע מנכ"ל חברת אינטל ופונה אל עמיתו המנכ"ל מהחברה השניה, ואומר לו, תראה ישנו סכסוך עבודה בין העובדים שלי ושלך בא ונפרק את החבילה!
ודאי שדבר זה נראה די מגוחך בעליל, הרי במקרה דנן הם פשוט יפטרו כמה עובדים והשקט ישוב לאיתנו, וא"כ כיצד זה שפורצת מריבה בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לו, כלו' מריבה בין כמה פועלים זוטרים ביותר, ומגיע אברהם ומציע פירוק החבילה?
וכדי להבין זאת הנה יש להבין עוד מדוע אשת לוט כאשר הסתובבה לאחור הפכה לנציב מלח, ומדוע נענשה בכל חומרת העונש עד כדי מיתה, הרי סה"כ הסתכלה לאחור, ומדוע גם דוקא נציב מלח?
אלא ישנו יסוד גדול ביהדות להיכן שאתה מסתכל בעיני רוחך ולבך, שם אתה נמצא! ניתן לקחת לאדם כל דבר שיש לו גם את חמשת חושיו, ניתן לפקח על אכילתו ועל שתייתו וכדו', אבל דבר אחד לא ניתן לקחת ממנו וזאת ההסתכלות על כל דבר בחיים. הוא קובע כיצד להסתכל על מקרים מסוימים, מחשבת שכלו ולבו הם אלו שנוסכים בו גם את הכח להמשיך הלאה בכל צעד ושעל בחיים.
[heading style="1"]מספר על היד 116990[/heading]
ומעשה ששמעתי מרב אחד שסיפר כי אחר השיעור ניגש אליו אחד הלומדים ובידו מספר דפים, הוא פנה אל הרב וביקש ממנו שיעבור על מה שכתב בזמנו הפנוי. ובאמת לאחר יומיים התבונן הרב במה שכתב, והוא סיפר כי יהודי זה עבר חמש מחנות השמדה, איבד את משפחתו, הוריו ומכריו, ילדיו, וכל אשר לו. במחנה החמישי הוא קיבל מספר. אמרו לו מהיום אין לך שם אין לך שום זהות יש לך רק מספר! היה מספר לפניך יהיה מספר לאחריך, רק מספר!
המספר שניתן לו היה 116990. ישב היהודי הזה, שבור ורצוץ, לקחו ממנו הכל ועתה לקחו אף את זהותו. אולם לרגע התעשת הסתכל במספר שעל ידו וערך חשבון, המספרים יצאו לחשבון 26 אשר כידוע הוא מנין שם הויה. הדבר נסך בו תקווה חדשה, שכן מעתה הוא ראה רמז מהשמיים כי הוא לא לבד, הקב"ה נמצא איתו, וכך שרד גם את המחנה החמישי, הגיע לארץ הקים משפחה לתפארת וחיים חדשים.
ההסתכלות של האדם קובעת את ההווה ואת העתיד, ודבר זה לא ניתן לקחת מן האדם לעולם.
[heading style="1"]למה רבי עקיבא צחק כשכולם בכו?[/heading]
נראה דוגמא נוספת. בשעה שנחרב בית המקדש עברו חכמי ישראל ליד המקום השרוף והחלו בוכים. מאידך הם רואים כי רבי עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אנו רואים בית תפארתנו חרב ולא נבכה? הרי שועלים הילכו בו! אמר להם ר"ע לכן בדיוק אני מצחק, משום שדבר זה צריך לשמח. וביאר את דבריו, הרי בפסוק כתוב "ציון שדה תחרש"! לא כתוב ציון שדה תחרב, אלא תחרש, וכידוע אחר חרישה יש זריעה ואחרי זריעה מגיעה הצמיחה! עתיד בית המקדש להיבנות, ואם תחילת הנבואה התגשמה הרי שגם סופה עתיד להתגשם ועל אני שמח.
שוב נראה כי הכל שאלה של הסתכלות על כל דבר וענין בחיים, והדבר לפי ההסתכלות של האדם משפיע על אורח החיים היומיומי והעתידי שלו.
אשת לוט כשיצאה מסדום, לא קיבלה רשות להסתכל אחורה, משום שמצד עצמה היא לא היתה ראויה, ואף לוט עצמו ניצל בזכות אברהם. ואולם בשעה שיצאו מסדום החליטה אשת לוט להביט אחריה והפכה להיות נציב מלח. חומרת הדבר נובעת מזה שאל המקום שאליו היא מביטה היא מראה שייכות, כלו' מתגלה כי עדיין לא התנתקה מעברה והיא שייכת לאנשי סדום. ולכן היא נענשה מיד כמותם והפכה להיות נציב מלח כמו שנעשה להם. משום שכאמור שבמקום שאתה מביט שם נמצאת מחשבתך הרי ששם אתה!
ומעתה נשוב אל לוט עצמו, אמת כי התפתח ויכוח בין כמה רועים, שהם עובדים זוטרים ביחד לאברהם ולוט, אולם אברהם ראה בזה דבר עמוק הרבה יותר. בהמותיו של אברהם יצאו זמומות כדי שלא יאכלו בשדות זרים, ואילו בהמותיו של לוט יצאו משוחררות. טענת רועיו של לוט היתה כי כל הארץ ניתנה לאברהם ולכן אין גזל, ומאידך טענו רועי אברהם כי עדיין לא ניתנה, ובאמת הפסוק מאשר כי הפריזי אז בארץ.
אברהם הבין שהפקודות לא מגיעות מכמה רועים זוטרים אלא מדרג גבוה הרבה יותר והוא לוט בכבודו ובעצמו, ולכן אמר אברהם אף שהוא נמצא איתי אבל ראשו נמצא במקום אחר לגמרי והיכן שמחשבתו נמצאת שם הוא באמת נמצא. ולכן ניגש אליו אברהם ומציע לו פרידה. ומעניין שלוט לא מתנגד ואף בוחר לו מקום מיוחד. "וירא לוט את כל ככר הירדן", לוט מסתכל לעבר סדום ובוחר את מקומו החדש!
באותו שעה גילה לוט את מה שאברהם כל הזמן חשב, כי לוט רק הולך עם אברהם אבל ראשו נמצא במקום אחר לגמרי והיינו, שם בסדום! וסופו אכן גילה על תחילתו ששם מעייניו ושם מחשבתו!
[heading style="1"]לשמור כל הזמן על קשר עין![/heading]
בשיר השירים אמר החכם מכל אדם: "כולך יפה רעייתי עייניך יונים". כנסת ישראל נדמתה בעיניה ליונה, משום שיונה גם כשעוזבת את הקן כל הזמן עיניה על גוזליה. וזהו מסר כלפי עם ישראל כי כל הזמן שהם נמצאים וגם כשהם עוזבים את הקן עיניהם אל הקב"ה תמיד זוכרים לקיים מצוותיו ולהאמין בו בכל מקום שאליו הגיעו בגולה.
ומעשה שהיה בברית המועצות שהוזמן מוהל לבוא למול ילד קטן. הנימול כבר לא היה בן שמונה ימים כמו שכבר נאמר למוהל, אלא בן שלוש חודשים. והנה ברוסיה הקרה של אז מי שהיה מל היה מסכן את נפשו, על דבר מעין זה יכל לגלות לסיביר עד שארית ימיו. המוהל אכן הגיע אל היעד שאליו היה אמור להגיע. מיד ניגש למלאכתו הוא בירך על המילה ומלה את התינוק. והנה בטרם החל לחתלו חטפה ממנו האמא את התינוק והחלה לנשקו מכף רגל ועד ראש וחזרה על כך שוב ושוב, ואז החזירתו למוהל. המוהל גמר את עבודתו. ואז בצד ניגש אל האב ואמר לו אני מבין שיש בעיה, אולי האם חוששת שיותר לא תראה את בנה מפני חשש הקג"ב, דע לך שיש לי קשרים ואני יוכל לשלוח את האנשים המתאימים.
אמר לו האב: הכל בסדר גמור! השיב לו המוהל: מה כ"כ בסדר, לא ראית כיצד התנהגה אשתך עם התינוק. ענה לו האב: הכל בסדר, אשתי קיבלה על עצמה בנדר שלא תנשק את בנה עד שיהיה יהודי כשר אחר ברית מילה, וכיון שהתאפקה זה שלושה חודשים, החליטה לפרוק את כל המטען שסחבה ברגע זה!
כן זה המושג של עינייך כיונים גם שנמצאים במקום מנוכר מכל זיק של יהדות שומרים על קשר עין עם הבורא עם הדת והיהדות. כמי במקום שאדם נמצא לא תמיד הוא נמצא אלא במקום שמחשבתו נמצאת שם הוא נמצא!
שבת שלום!
נכתב ע"י הרה"ג אלדד סבג
ראש כולל אחה"צ "מאור שמחה"
