[heading style="1"]קנאות לשמה![/heading] רבים המקנאים בימינו, ולא מדובר על סתם קנאה, אלא קנאה לשם שמיים, כביכול קנאה לכבוד ה' ולתורתו. ובאמת אדם מן השורה שנלחם למען כבודו או ממונו או גופו ומשפחתו, תמיד ניתן להוכיחו על פניו ולעמידו על טעותו, אולם אדם שנלחם לכבוד שמיים הרי בטוח בצדקת מעשיו כי כל מה שעושה הוא לכבוד ה', והרי אין חולקים כבוד לרב במקום שיש חילול ה', ומלחמת ה' היא מלחמת חרמה, ומי לה' אלי וכו'. ומכוון ששורש הדבר בטעות יסודו, לכן צריך אדם להתבטל לגדולי ומנהיגי הדור, ורק הם אלו שיכולים לקבוע אם אכן מעשיו ומחשבתו לשם שמיים אם לאו.
להלן מספר דוגמאות:
כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, זו הלכה ואין מורין כן. וטעם הדבר כי לעולם לא ניתן למורה לראות כוונתו האמיתית של הפוגע אם היא לשם שמיים והדבר מותר ואם ראוי, או שהיא לשם נקמה וכדו' ואז הדבר הוא פעולת רצח רגילה. הרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ובאמת אם יתהפך הבועל ויהרוג את הקנאי אכן יהיה פטור שכן יש לו דין של הבא להורגך השכם להורגו, והוא ג"כ מהטעם הנ"ל.
ולכן האדם עצמו בנקודה הפנימית שלו, צריך לשים לב האם מעשיו מגיעים ממחשבות טהורות וחיוביות או שליליות.
דוגמא לכך אנו מוצאים במה שאמרו חז"ל עושה מעשה זמרי ורוצה ליטול שכר כפנחס. הנה זמרי בן סלוא שהיה נשיא שבט בישראל עשה מעשה המתאים לאחד הרקים והפוחזים, ואפי' הם לא עושים מעשים כאלה בפרהסיא. ולכן שומא עלינו להבין כיצד הגיע למעשה זה. ומבין דברי המפרשים עולה כי אכן הייתה כאן מחלוקת יסודית ומהותית בין זמרי לבין פנחס.
לפני שובו של בלעם אל ביתו ואל שער מקומו, הוא נותן עצה לבלק, תדע לך בלק כי עם ישראל חפצים מאד בכלי פשתן. המיוחד בכלי פשתן הוא שהם מצילים מן המזיקים. אדם שבניו מתים ר"ל, ישנה סגולה כי יעטוף את הרך הנולד בכלי פשתן וזה יגן עליו מן החיצונים. כמו כן כשקוברים מת קוברים אותו בכלי פשתן אשר מצילים כאמור מן המזיקים. ולכן לכה איעצך למכור לעם ישראל כלי פשתן וכך הם יבואו אליכם. לאחר מכן הציע בלעם את עצת הזנות כי ידע כי אלוהיהם של אלו שונא זימה.
ובאמת בלק קיבל את ההצעה, "ושדרג" אותה, לא רק כלי פשתן לא רק זנות אלא גם עבודה זרה, ואכן היתה זקנה בחוץ וצעירה בפנים והשקתה אותו יין מואבי חזק וכשהוא רצה שתשמע לו הוציאה לו פעור.
הגיע זמרי למשה וטען בפניו הרי כעת ישראל עוברים על שתי עבירות חמורות עבודה זרה וזנות, בא נביא את הזנות אל תוך המחנה, וממילא יעברו רק על זנות. כיון שעבודה זרה חמורה יותר הרי שימנע מהם הניסיון ונסיר מהם חרון אף קשה יותר. ולכן קם ועשה מעשה. כאשר בא פנחס וטען כי אין לעשות חשבונות כאלו, טען זמרי כנגדו הרי אתה נגוע שאתה מסנגר על העובדה זרה שכן אבי אמך היה כהן לעבודה זרה כלומר יתרו, וא"כ כיצד אתה מעז לעלות טענות מעין אלו.
הרי לך עושה מעשה זמרי ורוצה ליטול שכר כפנחס. כלומר עושה מעשה שלילי וחושב שמעשהו חיובי והוא המעשה הראוי ביותר שצריך לעשות.
דוגמא נוספת מצאנו אצל בלעם, הפסוק מתאר שהיה גר על הנהר בפתורה. ומדוע דוקא אצלו הוזכר היכן בדיוק התגורר. אלא כתבו המפרשים כי בלעם למד מיחזקאל ודניאל שקבלו נבואתם על הנהר. וטעם הדבר כדי שאם תהא להם מחשבת פסול או טומאת גוף וכדו' מיד ירדו לטבול בנהר. וכיון שהוא אחז בעצמו שהוא נביא אומות העולם הרי ראוי שיגור ליד הנהר.
כמו כן למדונו רבותינו שהכה את אתונו בשעה שירדה מהדרך, וטעם הדבר למד מאברהם שהיו יוצאות בהמותיו זמומות כדי שלא ירעו בשדות זרים ויעבור על גזל. ולכן גם בלעם השכים קום כמו אברהם ובשעה שבהמתו סטתה מן הדרך מיד הכה אותו להשיב אותה אל אם הדרך כדי שלא יעבור על גזל.
הרי לנו דמות מאד מפוקפקת, מצד אחד מזכיר את שם ה' וכל אשר יאמר לו יעשה ואינו יכול לעשות קטנה או גדולה, וחושש מאד מגזל ואף מתגורר על הנהר כדי לטבול מיד. ומאידך שוכבת חיקו היתה אתונו, ובה בשעה שמכה את אתונו הולך לקלל אומה שלמה לכליה ודראון עולם. ובטוח במעשהו עד כדי שמקריב לה' קורבנות ומצפה שה' יסכים עם מעשיו. שוב עושה מעשה זמרי ורוצה ליטול שכר כפנחס.
עוד דוגמא חיה לכך, גנב על פי מחתרת, שחז"ל אומרים כי הוא נושא תפילה ליד המרזב. ומה הוא מתפלל? יתכן שהוא מתפלל "פותח שערים בחכמה". או "פתחו שערים ראשכם" וכדו', או שהמרזב יהיה חזק כשהוא מטפס עליו ושבעלי הבית לא יתעוררו וכדו'. הרי מצד אחד עושה מעשה גנבה – פגיעה בחבירו, ומאידך מתפלל לה' שיצליח דרכיו, הרי שוב עושה מעשה זמרי ורוצה ליטול שכר כפנחס.
ומסופר כי היה פעם גנב בקהילה אחת אשר היה גונב בלילה ובה להתפלל ביום במניין כמו כולם, אולם כולם ידעו כי הוא הגנב, ופנו אל רב הקהילה אשר שוחח עמו אך ללא הואיל. והנה בהגיע יום הכפורים, נראה הגנב כשהוא מתפלל במשך כל היום הקדוש מקירות ליבו בדבקות עילאית. הרב שם לב לכך והיה בטוח כי הגנב הלז עשה תשובה על מעשיו הרעים. וראה זה פלא, במוצאי היום הקדוש כאשר עברו כולם לברך ולהתברך מהרב, כאשר הגיע אותו גנב אמר לו הרב "ברוך ה' חסל סדר גניבות מעתה". השיב לו הגנב ומדוע הרב מקללני הרי זו פרנסתי. אמר לו הרב הלו התייפחת בבכי תמרורים בכל היום הקדוש. השיב הגנב: "בקשתי מהקב"ה כי כל אלו שצריכים לגנוב מהם השנה, שגנבות אלו יעברו דרכי".
דוגמא נוספת לקונפליקט הפנימי שיש באדם, מצינו במשפט שלמה המפורסם, שתי נשים אשר אחת מהן הרגה את בנה כנראה במהלך השינה, וקמה באישון לילה ואפילה ונטלה את בנה של חברתה, [לחלק מן השיטות היו אלה כלה וחמותה]. והנה כשבאו אל שלמה אמרה האחת בני החי ובנך המת, והשיבה השניה לא כי בנך המת ובני החי. ולשלמה המלך היה זה משפטו הראשון, והוא חוזר על דבריהן כי אחת אומרת בני החי ובנך המת והשניה אומרת לא כי בנך המת ובני החי. ובעצם החזרה על דבריהן שוב, גילה שלמה להיכן הדברים נוטים במשפט, והיינו כי האחת אמרה בתחילה בלשון חיוב ואחר כך שלילה כלו' בני החי ובנך המת, ואילו השניה התחילה מיד בשלילה בנך המת ובני החי, ולכן חשד בה שלמה יותר מן האחרת.
ואם נתבונן ננסה להבין מדוע לקחה השניה את תינוקה של חברתה באישון לילה הרי לגדל ילד אין הדבר פשוט כלל ועיקר, צריך לחתלו ולהאכילו ולשלוח אותו לביה"ס ואם הוא חולה לדאוג לרפואתו ורבים הטרדות אשר הם בגדר צער גידול בנים.
ומבאר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל כי אדם נולד עם נטייה טבעית להטיב עם הזולת, וישנם כאלה אשר קשה להם להטיב עם בני אדם, בכל זאת הם בוחרים להטיב עם בעלי חיים כלבים חתולים תוכים וכדו'. ונמצא שהיא לקחה את התינוק של חברתה משום שרצתה להטיב למרות כל הטרדות התלויות בכך, אולם מאידך באותה עת היא גרמה צער לחברתה ועשתה מעשה אשר לא יעשה. הרי לנו שוב עושה מעשה זמרי ורוצה ליטול שכר כפנחס.
והן אמת כי ניתן להביא דוגמאות למכביר, אולם המסר המרכזי צריך להיות שיש לנו להתבונן בעצמנו בכל מעשה אשר אנו עושים, אם אכן הוא מגיע מצד חיובי טהור וקדוש, או שמא אולי מעורבים בו פניות אישיות ונגיעות שליליות.
"פנחסים" יש לרוב, רבים הם המקנאים לשם שמים, ויוצאים נגד רבנים גדולי ומנהגי העדה, נגד חבריהם ואף בבית משפחתם מתנהגים לפי רצונותיהם ותאוותיהם והכל כביכול לשם שמים. יש לשים לב היטב שלא נהיה בבחינת עושים מעשה זמרי ורוצים ליטול שכר כפנחס.
שבת שלום!
נכתב ע"י הרה"ג אלדד סבג
ראש כולל אחה"צ "מאור שמחה"
