מאז ומעולם הייתה השבת קשורה בקשר בל יינתק לאמונה. עת רצית לשאול על אי מי אם הוא מאמין בה' ובתורתו, שאלת – 'האם הוא "שומר שבת"?'.
השבת כל כך קשורה לאמונה עד שהזוהר הקדוש מכנה את סעודת השבת "סעודתא דמהימנותא" – סעודת האמונה. ולא בכדי אומרים שסגולת השבת להביא את האדם לאמונה ולעוררו לשוב ליוצרו מאהבה.
בבית ספר "ביחד" נלקח עניין זה כפרויקט, והמורה א. שפיגל, מחנכת כיתה א', שמה לה למטרה להעמיק בתחום זה עם תלמידיה, בכדי לרוממם לפסגות רוחניות גבוהות.
לאחר שבועיים של לימוד וחקירת הנושא, שבועיים בהם לימדו את הילדים על השבת מ'בראשית' (תרתי משמע…) החליטה הנהלת בית הספר לאפשר לילדים לחוות סעודת שבת רוחנית ושורשית בהתאם לגילם ולרמתם.
את בוקרו של יום שישי הקדישו ל'הכנות לשבת'. הילדים אפו חלות בצוותא, תוך שהם לוחשים בעיניים עצומות ובחרדת קודש כנה "לכבוד שבת קודש". מתיקות הילדים ורצינותם המיסה את לב כל רואיהם, ונספגה בחלות שנילושו על ידם בכובד ראש, לאחר מכן הסבו לסעודה כשלקראת גמר. "סעודת השבת", הצטרפו ההורים לילדיהם. הילדים קידמו אותם בשיר וחילקו להם מזכרת שהכינו – נוסח הדלקת נרות מעוצב ויפה, עליו עמלו ובו השקיעו. בהינתן האות שרו הילדים להוריהם את השיר "ישימך אלוקים" ברוב רגש, ובסיומו שאלו מהוריהם שיברכום. הם, האחרונים, התפעמו מהשיר, ולא ידעו את נפשם מהבקשה רווית המתיקות להתברך. ואזי קם כל אב בתורו, שם את ידיו על ראש ילדו, ובירכו בחמימות. אף עין לא נותרה יבשה במעמד זה, וניכר היה על רבים מההורים ומהתלמידים, כי סעודת השבת מצאה חן בעיניהם, וכי ירצו לנהל סעודות שבת כגון אלו גם בעתיד.
