בתפיסת העולם האנושית המצוות שבין אדם לחברו אינן נחשבות כחובה, אלא כמעשים של רשות ושל 'לפנים משורת הדין'. לעומת זאת, ביהדות מצוות אלו הן חובה גמורה ואינן פחותות בדרגת חומרתן מהמצוות שבין אדם למקום. לדוגמה, מצוות גמילות חסד על ריבוי גווניה: הכנסת אורחים, ביקור חולים, הכנסת כלה והלויית המת, מחייבת כל יהודי לא פחות ממצוות תפילין או שבת.על אותו משקל, זוהי מהותו של הבית היהודי. אבא נותן, מעניק, מקשיב ותומך. נתינה אמיתית ללא אינטרסים, כנתינת יד ימין ליד שמאל. נתינה כזו בלבד מולידה אהבה אמיתית. אהבה שאינה תלויה בדבר, אינה תלויה בזמן ואינה תלויה במקום, היא תלויה בנו בני האדם. קשר כזה, רק הולך ומתחזק עם השנים וממילא גורר גם ברכת שמים. לעומת זאת, קשר הבנוי על אינטרסים: "כדאי לי לשטוף כלים, כך היא תפסיק לשאול: למה אתה הולך לאמא שלך", "כדאי לי להכין לו ארוחה מיוחדת, כך הוא יאפשר לי להחליף כבר את הסלון" קשר כזה הוא קשר של תאווה וקשר של תאווה מרופף את האהבה בבית.
בכל אדם יש שתי נטיות מנוגדות ביחסו לסביבתו. האחת היא האנוכיות או כח הנטילה, בהשפעתה שואף האדם למשוך אל תחומו כל מה שבסביבתו ולהשתלט עליו, ללא חשבון ריאלי המוכיח לו שאכן הוא זקוק לכל אותם הדברים. בכל עניין שעליו להחליט, הנוטל שואל את עצמו מה אני ארוויח אם אעשה כך וכך, ואין הוא מתעניין כלל מה התועלת או הנזק שבדבר מבחינה אובייקטיבית. הנטייה השנייה היא מידת החסד או כח הנתינה, והיא השאיפה להביא תועלת לסביבה ולתרום לקידומה ולמילוי חסרונותיה. מידה זו מכתיבה לאדם לשקול כל דבר, בכל נושא שהוא, לגופו של עניין ולא לפי האינטרסים האישיים שלו.
כאשר הינך נותן נתינה גמורה מתוך הערכה פנימית הולכת ומתגברת כלפי מושא הנתינה, בהכרח שאף הוא יעריכך הערכה הראויה לנתינה גמורה מצידו, כשאין הנתינה נתינת שכר המייחלת בנתינתה לתגמול, היא נקלטת אצל המושפע כנתינת התנדבות וכשאתה נדיב עם אחרים, הם נהפכים באופן אוטומאטי להיות נדבנים כלפיך, "כמים פנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט), שכשם שהמים משקפים את תווי פניו והבעותיו של האדם המסתכל לתוכם, כך משקף ליבו של אדם את ליבו של רעהו, אם הינך אוהב את זולתך, בהכרח יאהבך אף הוא, אם תשנאהו בהכרח שהוא ישנאך, הלב בחושיו הרגישים מבחין בנימי הנפש הפנימיים שמייצג הלב האחר.
יחסים אלו משמעותיים ביחס לילדים. אם הדוגמא האישית בבית היא ויתור ונתינה, סביר להניח שגם היחסים בין האחים יהיו כך, יחסי נתינה ואהבה. אבל אם "אין לי כח", "תיקח בעצמך" "שירות עצמי" אין פלא שהילדים יענו כך להורים ויותר גרוע.
הנאה גדולה עבורי לראות את הקהילה מגובשת, את העזרה ההדדית אחד לשני, ובפרט את ידידי רב הקהילה מורנו הרב פרץ מאיר שליט"א המאיר פנים ומושיט יד לכל אחד, ללא מגבלה של ממון וכוחות כלל וכלל.
יתן ד' ותמשיכו להיטיב זה עם זה ובזכות זאת נזכה לשפע ברכות שמים, שנה טובה ומבורכת ולגאולה שלמה בע"ה
הרב אביאל עמשלם שליט"א
יועץ נישואין וחינוך ילדים "זיו התורה"
