בידוע שיש המשך של ימים נוראים עד יום השמיני של חנוכה שנקרא 'זאת חנוכה' שנאמר "בזאת יבוא אהרון אל הקודש" (ויקרא טז, ג) שמדבר על יום כיפור,והיינו שגם יום שמיני של חנוכה הוא בבחינת " בזאת יבוא אהרון אל הקודש".
יהודי עבר את חודשי אלול ותשרי ולפעמים נראה שח"ו כשעברו כבר כמה חודשים מאותם הימים הנפלאים והנוראים אנו עלולים לחזור לשגרה ולשכוח מהאור הנפלא שנמשך עלינו. וע"כ בא "זאת חנוכה" בימים בהם אנו מדליקים אור בפתח מבחוץ למטה מעשרה טפחים שלא ירדה שכינה למטה מי' טפחים וכמובן בשמאל המרמז לצד החלש, וכן בלילה ובכח זה אנו ממשיכים אור בתוך המקומות החשוכים והכל הולך אחר הגמר וע"כ ביום האחרון של חנוכה השי"ת ברוב רחמנותו נותן לנו כוח להחיות אותם עצמות שח"ו נתייבשו ולעורר בחזרה את הבחינה של "ובא אל הקודש".
בימים אלו מוטל על כל אחד ואחד מאיתנו לנסות לעורר את רגשי קודש של הימים הנוראים שמאירים גם ביום זה, גם אם חלילה נפל מאותו מדרגה שהיה באותם ימים קדושים.
שמעתי סיפור נפלא מיהודי עשיר שבנה בנין בן כמה קומות וביום חנוכת הבית הזמין אורחים מרובים וטייל איתם בכל החדרים והפרוזדורים המרהיבים ביופיים, כשהגיע לקומה השביעית נשען על הגדר שממנה אפשר היה לצפות על כל הקומות ולפתע נגדעה השמחה כשהגדר נשברה והגביר נפל ואיבד את הכרתו, בשעה שנפל צעק 'אוי כל הבניין שבניתי נפל'. לימים כשהתעורר אמרו לו ידידיו ואוהביו שהבניין חי וקיים ושרק הוא נפל, ובעת שיבריא יוכל להנות הנאה נפלאה מהבניין הנהדר.
גם אנו עוסקים בבניין, ולעיתים מטבענו אנו נופלים, ר"ל, ונדמה לנו שכל מה שבנינו נהרס ובאמת כל מה שצריך זה להבריא את הנפש וע"י כך נוכל להנות מהבניין הנפלא שהשקענו בו.
יהי רצון שנזכה לתשובה שלמה.
