[heading style="1"]חודש סיון. חודש של קבלת התורה.[/heading]
כל שבעת השבועות של ימי הספירה, עומדים בסימן געגועים וכיסופין לקראת קבלת התורה. עתה, בפתח החודש של קבלת התורה – בוודאי עלינו לעורר את עומק לבנו לאהבת התורה.
ביטוי כביר לאהבת התורה, מוצאים אנו בברכת "אהבת עולם": "אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו ותן בליבנו וכו'…". לשונות כה מעוררי רחמים (אבינו… אב… הרחמן… המרחם… רחם…) כמעט איננו מוצאים בכל נוסח התפילה, ללמדנו שהרחמים הגדולים ביותר הם על מי שלא לומד. כי אכן, באמצעות קדושת ושמחת התורה מגיע היהודי לקרבת ה' האמיתית. לא בכדי מתנכל היצר כ"כ ללימוד התורה, וטורד את השלווה והיישוב-הדעת הדרושים ללימוד התורה.
ישאל השואל: ואם אין לי כעת יישוב הדעת ללימוד, מה אעשה?? והתשובה היא: אדרבה, לימוד תורה בלי חשק חשוב בשמיים לאין ערוך. התורה הקדושה, שעשועיה של הקב"ה, חשובה הרבה יותר כשהיא נלמדת למרות הקושי, וכלשון המאמר: פעם אחת בצער, ממאה פעמים שלא בצער!
ומעשה שהגיע יהודי לפני הרבי "השרף" מקוצק זי"ע, והביע את צערו על שמחמת טרדותיו אינו פנוי ללמוד תורה. ציטט הרבי את דברי המשנה באבות "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה", וכך ביאר: אל תאמר "לכשאפנה" – כשאהיה ברוגע, "אשנה" – אלמד תורה, "שמא לא תפנה" – שמא חפץ הקב"ה שלימודך יהיה דווקא במצב של "לא תפנה"…
שהרי, כידוע, יש לכל אחד את עבודתו הייחודית לו (ודאי שכל יהודי מחויב בכל המצוות, אולם אופני העבודה שונים מאדם למשנהו. כגון האם יעבוד את ה' מתוך עושר או מתוך עוני. כל אחד ותנאיו המוכתבים לו משמיים). וזה מה שאומרת המשנה: אתה הממתין לשעת כושר, המשתעשע באשליות שכאשר "הכל ידפוק", תהיה מסודר בפרנסה ובבריאות ובשאר העניינים, אז תתפנה ללימוד התורה כראוי… אבל, "שמא לא תפנה", אולי רוצים משמיים שאתה תלמד תורה בחוסר פנאי, דווקא בתוך טרדותיך, בהיותך שקוע בים המטלות…
ושלמה המלך ע"ה העיד: "תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי". התורה שלמדתי בחוסר נוחות, בלי תנאים נאותים, היא שעמדה לי!! כי, אכן, יתרון רב יש לתורה שכזו, הנלמדת מתוך קושי, כאשר המניעים ללימוד התורה הם רק הרצון להתחבר לתורה ולנותן התורה.
ברור, אפוא, כי אם נקלעים חלילה לתקופה בה העול מכביד, הרי זו הזדמנות להמשיך ולהוסיף בהתחזקות בתורה, שהרי לימוד תורה בחשק מתוך הקושי והדאגות – חשובים הם עד מאוד לפני הקב"ה נותן התורה, ומעלים את הלומד לדרגות נשגבות.
