תמוז. זמני תשובה ממשמשים ובאים.
עוד חודשיים, אלול. בעוד כשלושה חודשים, נהיה כבר בעיצומם של הימים הנוראים הבעל"ט. כולם רוצים להגיע מוכנים לימים הנשגבים הללו, והיום הזמן להתחיל ולהתכונן. וכמבואר ב'טור' (או"ח) שימי בין המצרים הם ימים שצריכים לפשפש במעשים על מנת שנוכל לתקן ולהתרומם.
אמנם, לא-פעם מתבונן האדם במצבו, ומגיע אל סף ייאוש בראותו עד כמה עליו להשתפר ולהתחזק. ועל כן העצה היעוצה היא להתבונן קודם בחצי הכוס המלאה, לדעת ולהכיר את הצד החיובי שבנו, את התכונות היפות והנעימות שה' חנן אותנו בהם, ואת הכלים הנפלאים שניתנו לנו משמים. רק כך, מתוך שמחה ותעצומות נפש, לגשת לבדוק את הטעון שיפור ותיקון.
ייאמר ברורות: ה' יתברך נתן לכל אחד ואחד מאיתנו תכונות מסוימות שיעזרו לו להעלות ולהתרומם, וכשישכיל להשתמש בהם בכל כוחו, יצליח להתגבר גם על שאר החלקים. האם זו גאוה לחשוב על תכונותינו החיוביות? בכלל לא! זו רק הכרה במעלות הנהדרות שה' חנן אותנו בהם, וניסיון להתרומם באמצעותם ולהיטיב את מעשינו.
משל לעבד מלך, שהוטל עליו להעביר את אוצר היהלומים של המלך מחדר אחד למשנהו. האחריות המוטלת על כתפי העבד – גדולה. השמחה על הזכייה הגדולה – אף היא עצומה. עם זאת, אין כאן שמץ של גאוה, שהרי אין היהלומים שלו, ולא מכוחו.
נאזור, אפוא, את הכוחות שניתנו לנו משמים, את התכונות והרצונות הטובים שהתברכנו בהם, ונשתמש בהם כדי להיטיב את מעשינו. משל נאה המשיל על כך ה'סבא מקלם'. משל לצבא שהגיע לכבוש עיר גדולה ונתקל בחומה גבוהה ובצורה המקיפה את העיר. המוני החיילים החלו להכות בפטישים ובגרזנים בכל כוחם, אך אבני החומה עמדו בפניהם כצור חלמיש. היה שם פיקח אחד, מה עשה? זרק חבל לעבר החומה, ובאמצעותו טיפס אל ראשה (מה כבר יכול לעשות חייל בודד…). בהיותו על ראש החומה, הושיט את החבל מטה ומשך אליו חייל בודד נוסף, ושניהם משכו עוד שניים, והארבעה משכו מעלה ארבעה נוספים, והשמונה העלו אף הם קבוצה נוספת, עד שבתוך זמן קצר עמדו אלפי חיילים על החומה וכבשו את העיר.
כי אפילו מעלה אחת בודדה, אם משתמשים בה בהשכל ובתבונה, יכולה להיות מנוף רב עוצמה, להתעלות והתרוממות, בכל המישורים.
ובשם ה' נעשה ונצליח.
