שאלה לעיון

שאלה:

חמישה תלמידים שסיימו את הלימודים בשעה מאוחרת חשו ברעב, ולאחר החלטה מהירה נשלח אחד מהם לרכוש מגש פיצה. הלה אסף כסף כדי הסכום המדוייק. אולם, הוא בחר להשתמש בכרטיס מועדון שהקנה לו הנחה בגובה 10 אחוזים.

תוך כדי אכילה התעורר דיון סביב עודף הכסף מהקניה. עלתה דעה שהעודף שייך לקונה, מאחר והוא השיג להם את מגש הפיצה במחיר המקובל, ומה זה עניינם כמה הוא שילם בפועל. מנגד, ניו שטענו כי כל הקבוצה שותפה בכסף שנאסף, והעודף יתחלק בין כולם.

תשובה:

בתלמוד בבלי (מסכת כתובות דף צח) מסופר על אדם שנשלח לקנות סחורה עבור אדם אחר. והמוכר הוסיף 5% במתנה. הגמ' פוסקת שהמשלח והשליח יחלקו ביניהם את התוספת שנתן המוכר במתנה. בסיבת הדבר נחלקו הראשונים. לדעת רש"י הסיבה לחלוקה ביניהם היא כי קיים ספק למי התכוון המוכר להעניק את התוספת, האם לבעל הכסף או לשליח הקונה. ומפני הספק יחלקו ביניהם.

דעת רוב הראשונים כי המשלח והשליח נחשבים שותפים ביתרת המתנה, משום שהן כספו של המשלח והן פעולת השליח נצרכו לביצוע העסקה, וממילא שניהם שותפים בעסקה.

ההבדל בין שני הטעמים הללו מתבטא במקרה שהמוכר ציין בפירוש שכוונתו להעניק את המתנה לשליח, לדעת רש"י שסיבת החלוקה היא ספק, אזי במקרה זה שאין ספק, השליח יקבל הכל. אך לדעת הראשונים שסיבת החלוקה היא שותפותם בעסקה, בכל מקרה הם יחלקו ביניהם, שהרי שותפים הם.

לאור זאת ניתן היה להניח שגם שאלת הפיצה תלויה בשתי הדיעות הנ"ל, אלא שעיון מעמיק יגלה הבדל בין המקרים.

הרה"ג ר' יצחק מידני שליט"א
מורה הוראה קהילת זיו התורה