כיצד מצפים מילד בגיל שלוש עשרה שזה עתה נכנס לעול מצוות, שיאמין במציאות הבורא ושאין עוד מלבדו, בעוד שגדולי האקדמיה בארץ ובעולם חלקם הגדול כופר באמונה זו, שואל הגר"א וסרמן בספרו קובץ מאמרים. הרי כידוע אף אריסטו שהיה מגדולי הפילוסופים שעד היום הוגים את דעותיו באסכולות שונות, היה כופר! ואם אריסטו לא האמין, מדוע אם כן הקטן בגיל י"ג צריך להאמין, ואם לא יאמין עוד יענש על כך?
ומחדש הרב, שמציאות הבורא היא מוכרחת, והבריאה מעידה על הבורא, אולם אדם הנגוע באינטרסים שונים ובתאוות חומריות לא יכול לראות את האמת מול המסכים העומדים לנגד עיניו. ולכן יתכן שילד בגיל שלוש עשרה שנים שלא חטא יראה את האמת הפשוטה, ומאידך פרופסור גדול בעל שם עולמי אשר יתרגל לחיי הפקרות ופריקת עול, ימצא מאה וחמישים היתרים לטהר את השרץ, משום שנח לו להמשיך בשגרת חייו. כך שיתכן שאריסטו אשר כבר נתפס בעת קלקלתו וטען לתלמידיו שראוהו, ש"עכשיו הוא לא אריסטו"! כלו' יתכן שאף הוא כיון שנגוע ביצריו ובהרגליו לא יוכל לראות את האמת הכל כך פשוטה שכל ילד קט רואה בוקר וערב נגד עיניו.
התורה בפרשתנו פותחת ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וגו'. והמילים "נותן לפניכם" צריכות דקדוק לכאו' שכן היה צריך להיות כתוב נתתי לכם, וכן מהי משמעותה של המילה "היום"?
וכתב בספר מאיר דרך, שכאשר מעירים לאדם אודות אופן התנהגותו, נפוצה התגובה: מה לעשות? כך אני! או זה הטבע שלי! ההבנה העומדת מאחורי תגובה זו [על פי רוב בתת מודע] היא כפירה בתכונת הבחירה שניתנה לאדם. מאז שרעיונות – הלקוחים מתחומים המכונים היום כמדע או כרפואה, קרי, פסיכולוגיה או זרמים בה, [למרות שעל פי רוב הקשר בין מקצוע זה לבין מדע אמיתי, רחוק, והתועלת הרפואית מוטלת בספק במקרים רבים] – חדרו לתוך עולם המושגים שלנו, המשווים את האדם לשאר בעלי חיים, הרי שנתקבל אצלנו למין אקסיומה שמעשי האדם מוכרחים ואין בנו הכוח לבחור בין רע לטוב, ומכל שכן שאין לנו יכולת לשנות תכונות אופי.
אולם הגר"א וסרמן זצ"ל היה רגיל לענות לאנשים אלו בלשון הזה: אתה אומר כך אני, אם כן, תשנה את עצמך!. כי בשונה מן הבהמה, הרי שלאדם ניתנה בחירה, ומחובתו, ואף ביכולנו, לשלוט על מעשיו ולשנות את דרכיו, לטוב.
הרעיון האמור רמוז בפרשתנו: ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וגו'. מדוע נכתב כאמור נותן לפניכם? מדוע לא נאמר נתתי לכם?! וכן מהו היום?! אלא הביאור בזה שאילו היה כתוב נתתי לכם, היה מקום לטעות ולחשוב שהבחירה הניתנת לאדם לילך בדרך טוב הוא דוקא בתחילת הדרך, כאשר אדם ניצב בפני פרשת דרכים, אבל אם כבר בחר לו את דרך הרע, התייצב עליה והתרגל בה, אז כבר אין לו תקנה. לכן נאמר נותן לפניכם, לשון הווה. פירושו של דבר הוא שכל ימיך, עד יומך האחרון, יש לך עדיין את האפשרות לשנות את דרכך ולבחור בדרך הטוב. מוסיפה התורה וכותבת "היום" ללמד שאל יחשוב אדם שיכול להטיב דרכיו רק מכאן ולהבא, אבל מה שעשה כבר עשוי ולא ניתן לשנות. לכך נאמר היום, וביאורו שהופך באותה שעה לבעל תשובה וכקטן שנולד הוא נחשב.
[heading style="1"]ככה אני וזהו זה![/heading]
ובאמת שאנשים רבים מעדיפים פחות לחשוב ולהתבונן ויותר לרצות להמשיך במרוצתם, ואינם מבינים כי זוהי עצת היצר. דוגמא לכך אנו מוצאים בויכוח שהתנהל בין יעקב לשרו של עשו.
נתאר לעצמינו מצב בו נוסע אדם ברכבת ולידו יושב אדם זר, ותוך כדי הנסיעה פונה אחד לשני ומתחיל לשוחח עמו על הא ועל דא. לאחר שיחה ארוכה שנמשכה למעלה משעה, פונה אחד לשני ושואל אותו תאמר בבקשה מה שמך? השני משיב: לי קוראים יעקב, ומה שמך? מביט בו הלה בפנים של פליאה ואומר לו: למה אתה רוצה לדעת אין קוראים לי? ברור ללא ספק שהלה יתפלא מאד, הלא דברנו במשך שעה ארוכה וכבר שאלת לשמי והשבתי לך, ועכשיו שאני שואל לשמך אתה מתפלא מדוע?!
בעצם זה בדיוק מה שהיה בין יעקב לשרו של עשיו, חז"ל למדונו ששרו של עשו הוא מלאך המוות הוא יצר הרע. ונמצא שיעקב התווכח עמו ויכוחים עמוקים במשך כל הלילה, והנה לקראת הבוקר פונה המלאך ליעקב ושואל אותו, מה שמך? הלה משיב: יעקב. ומה שמך? והמלאך עונה: למה זה תשאל לשמי? הלא זה ממש מקומם כאמור.
אלא הביאור בדבר שהמלאך באמת ענה תשובה ליעקב, כיון שביצר הרע עסקינן, ממילא תפקידו כל העת להשכיח מבני האדם את יעודם בעולם, הוא סוחף אותם למחוזות עלומים ונותנם תחת לחץ של מרוץ החיים הסוחף, ובלבד שלא יביטו אל יעודם האמיתי. וכששואלים אותו מדוע אתה נוהג כך הרי ההלכה אומרת אחרת, והוא משיב, מדוע אתה שואל, אל תשאל ככה אני וזהו זה! או נח לי כמו שאני, או בשפה עממית מודרנית "אל תחפור יותר מדאי". נמצא בעצם ששמו של יצר הרע הוא, "למה זה תשאל לשמי", כלו' המלאך השיב ליעקב את שמו האמיתי בתשובה זו, אל תשאל אותי שאלות, זהו השם שלי!
אומרים שכשניתן לכל המלאכים שמות נכנס גם יצר הרע לבקש שם, אמר לו הקב"ה לך איך נקרא?, נקרא לך – כלום! יצא יצה"ר מהחדר וחייך למצלמות: לי קראו כ ו ל ם! והיינו שהוא נמצא אצל כולם, מפני שכולם לא אוהבים ששואלים אותם שאלות, "למה זה תשאל לשמי", וממילא הוא אצל כולם.
אותו יצר מסית מן האדם את כח הבחירה האמיתי שיש לו, וגורם לקבל החלטות שגויות שאם רק היה שם אל לבו יותר, יתכן ולא היה נכשל.
הנה לדוגמא: אדם שבשעה טובה נשא אשה, וניסה לחיות עמה חיי נחת ושלוה, אולם מצבו הנפשי והפיזי לא אפשרו זאת, ואשתו דורשת גט בכל תוקף. הדבר הגיע אל שער בית הדין אשר בדקו ומצאו כי הבעל אכן מחויב לגרש את אשתו, בשל סיבות מוצדקות מצד אשתו, שאף הוא לא מכחיש אותן. והנה הבעל מסרב בכל תוקף לתת גט. במצב כזה, מבואר בהלכה שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני!
ונשאלת השאלה האם הוא באמת רוצה, הרי ודאי סרבן היה וסרבן נשאר, אלא מאי?, חטף מכות ובלית ברירה הוא אומר שרוצה, אבל ברור למתבונן כי רצון זה הוא אינו רצון אמיתי שכן לולא המכות היה נשאר במרדו. ומבואר ברמב"ם שאכן אדם מטבעו הוא טוב והוא מבין היטב שהוא מחויב במצבו לתת גט לאשתו, ומה מונע אותו מלתת לה גט, היצר הרע שמסיתו לעגן אותה, ולכן כאשר בית הדין מלקין אותו הרי הם מלקין את היצר שבתוכו, וכאשר הוא אומר רוצה אני הוא באמת רוצה, שכן גם מהתחלה רצה רק שהיצר עיכבו, וכאשר היצר "חטף" המצב חזר לקדמותו, ואם כן הרצון הוא אכן רצון כנה.
נמצא שתפקיד היצר הוא לטשטש את כח הבחירה של האדם ולהטעותו בכח הסתכלות נכונה על חייו. לפיכך שאנו קמים בבוקר אנו מברכים ברכה בברכות השחר "ברוך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". ושכוי הוא התרנגול. ואם כך, יש לתמוה הרי כל אחד יכול להסתכל מבעד לחלון ולהבחין בין יום ללילה. אלא הביאור הוא שהתרגול יודע להבחין בין יום ללילה גם כאשר לילה ועוד לא עלה עמוד השחר, הוא כבר קורא בקולו ומבשר על בא היום, וזוהי חכמתו של התרנגול!
ומדוע מברכין ברכה זו בברכות השחר, ללמדך שאתה יוצא החוצה ליום חדש, דע לך שיש דברים שנראין לך שהם בבחינת יום, הכל ורוד, מוצלח, כדאי וכו', דע לך שזה לילה. וכן יש דברים שהם נראין לך לילה, אבל זה רק מסוה מלמעלה באמת זה יום. ואדם צריך להיות די חכם להבחין בין יום ללילה כמו השכוי שגם כאשר הוא רואה לילה הוא מבין שהגיע היום. תפקידו של היצר הוא ליצור מצב בדיוק הפוך ולטשטש כאמור את כח הבחירה.
דרך הכופרים היא לדחות את האמת בכדי לו להתחייב לה. ולכן דוקא מדענים יהודים קשה להם להאמין במציאות הבורא יותר מאשר מדענים גויים, והסיבה לכך נעוצה בשל העובדה כי אצל היהודי בשעה שהוא יודה על אמיתות הבורא וניתנת התורה, הרי שהוא מתחייב כבר בבוקר להנחת תפילין ויתר המצוות, וכיון שהוא נגוע כאמור בתאוות ואינטרסים חומריים, ממילא הוא מעדיף לכפור בכל. משא"כ הגוי שאין לו שלל חיובים כמו היהודי יותר קל לו להודות באמת.
ולכן עד היום תיאורית האבולוציה שרבים מהגויים זנחו אותה, דוקא כאן עדיין אוחזים בה, והסיבה לכך ברורה לחלוטין, מחפשים אלטרנטיבה לתורה הק' ח"ו.
סיפר פעם ר' ינקעלה גלינסקי, כי במטוס טסו יחדיו רב מפורסם ובנו, כאשר לידם ישבו פרופסור בעל שם ובנו. שני הילדים היו פחות או יותר בני אותו הגיל. במשך הטיסה הבן של הרב ניגש מידי פעם לשאול את אביו אם הוא זקוק למשקה או למאכל או לאור או לתנוחה מסויימת בכסא וכדו', ואילו בנו של הפרופ' במשך כל הטיסה דורש מאביו שיביא לו חטיף או שתיה וכדו'.
לאחר הטיסה פנה הפרופ' לרב ושאלו, הרי אתה אדם מכובד ואני אדם מכובד ולשנינו יש ילדים בני אותו הגיל, כיצד זה שאצלך כל הטיסה בנך מכבד אותך, ואילו אני כל הטיסה מכבד את בני.
פתח הרב את פיו וענה בחכמה, הבט, אנו מאמינים בני מאמינים כי הקב"ה ברא את העולם וברא את אדם הראשון יציר כפיו, ומכן השתלשלו הדורות עד נח ועד אברהם והשבטים וכו'. וקבלה בידינו כי יש ירידת הדורות, כלו' כל דור קודם הוא גדול בחכמה ובינה מהדור שאחריו. ולכן אני שקודם יותר לדורות שלפניי חשוב יותר ובני המאוחר מכבד אותי. אולם, אתם סבורים כי האדם בא מהקוף, וככל שהזמן חולף הוא נהפך להיות נאור יותר, מתקדם, פיקח וכו', ממילא אתה קרוב יותר לקוף מאשר בנך, ולכן אתה משרת את בנך….!
שבת שלום!
נכתב ע"י הרה"ג אלדד סבג
ראש כולל אחה"צ "מאור שמחה"
