כהכרת תודה לרב פרץ מאיר שליט"א על הקדשת כל מרצו וחשקו בבנין קהילתנו הקדושה, היה זה אך ברור וטבעי כי את תפילותינו נקדיש גם להצלחתו, לשלום הקהילה ולהעמקת תחושת האחדות שבה
הגדיל לעשות רב קהילתנו הקדושה, הרב פרץ מאיר שליט"א, ורגע לפני שהתחיל המרוץ לחגים ומצאתי את עצמי בין סיר לסינר, החליט לשלוח אותנו נשות הקהילה, ליום של גיבוש והתעלות רוחנית בירושלים הקדושה. כשהגיע טלפון ממשרד הרב המבשר על התארגנות קהילתית לטיול הנשים, התקבלה ההודעה על הטיול כמים קרים על נפש עייפה, לא יכול היה להיות זמן מתאים יותר לזה.
בבוקרו של יום, נפגשנו נשות הקהילה, בכניסה לבית המדרש "זיו התורה", כבר בנקודת המפגש אפשר היה להרגיש את ההתלהבות והציפייה לקראת הטיול המתוכנן, לקראת ההזדמנות לבלות זמן איכות עם נשות הקהילה, כאלו שבדרך כלל אני פוגשת רק בעזרת הנשים, בגן המשחקים, בשיעור לנשים, בתור לסופר, או כאלו שזכיתי לקרבתן רק אחרי לידה שעברתי וטרם זכיתי להודות להן כראוי. מטבע הדברים, בשעות שכאלה קשה ליצור או לחדש קשר עמוק יותר, קשרים הדוקים עם מספר נשות קהילה אמנם היו לי מלפנים, אבל פעמים רבות עבר בי הצורך לפתח קשרים עם נשים נוספות, להעמיק קשרים קיימים, להעמיק את הקשר הקהילתי-נשי, לקשר שיוצר נתינה ללא גבול. הטיול היה הזמן המתאים ביותר לזה, ואני שמחתי כל כך על ההזדמנות שנפלה בחלקי, שמחנו כולנו.
כחוט השזור בדפי ההיסטוריה התנהל הטיול, הנקודה הראשונה בטיול, קברו של שמואל הנביא, כוונה כל כולה לתפילת הנשים, חנה, אמו של שמואל שהתפללה וביקשה פרי בטן "ותתפלל חנה ותאמר עלץ ליבי בד'… כי שמחתי בישועתך אין קדוש כד' כי אין בלתך ואין צור כאלוקינו", הייתה עקרה, ולאחר שנדרה כי בנה יוקדש לעבודת האלוקים, נפקדה, ואכן הביאה את בנה לשרת בקודש אצל עלי הכהן. כיוון שסיפור לידתו הוא סיפור של עקרה שנפקדה, זוהי גם הסגולה העיקרית שמייחסים למקום המשתטחים על הקבר.
המשכנו ל"עיר דוד" במקום חיכה לנו הרב נתן רוזן כשבידו ספר תנ"ך. הסבריו המרתקים לוו בציטוטים מהמקורות, בעודנו צועדות במקום בו צעד דוד המלך לפני 3000 שנה, נסכו בנו קסם שרק ירושלים יכולה לייצר. כיום עיר דוד היא גבעה קטנה וקסומה השוכנת בסמוך לכותל המערבי, מקום כתיבתם של רוב פרקי התנ"ך. בסיור עלינו לתצפית מרהיבה, חלפנו על פני חומות וביצורים עתיקים, וביקרנו במנהרות מים תת קרקעיות אשר הובילה אותנו הישר לטבילה במימיו של מעיין הגיחון. לסיום, צעדנו לאור פנסים בנקבת חזקיהו מנהרת מים שהיא ללא ספק אחד מפלאי הטכנולוגיה הקדומה.
משם המשכנו בהליכה רגלית קצרה לתפילת מנחה בכותל המערבי, כשאנו מתכוונות לשפוך תחנונינו נוכח פני השם, כהכרת תודה לרב פרץ מאיר שליט"א על הקדשת כל מרצו וחשקו בבנין קהילתנו הקדושה, היה זה אך ברור וטבעי כי את תפילותינו נקדיש גם להצלחתו, לשלום הקהילה ולהעמקת תחושת האחדות שבה.
את דרכנו חזרה לחיפה עשינו בשעות הערב המאוחרות לא לפני שעצרנו לאכול ארוחת ערב במסעדה ירושלמית נחמדה, כבר אמרו חז"ל גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות, שנים שאכלו על שולחן אחד הרי הם קרובים זה לזה. בשעה שיושב אדם אל השולחן, אוכל מעדנים ושותה ממתקים, אז גם הלב מתרחב ואכן הייתה זו סעודה מלאה בחוויות קדושות של טיול שרוממה את הנשמה למקומות נפלאים, כשחזרתי הביתה קצת לפני חצות, מצאתי את הילדים מכוסים במיטותיהם, ואת בעלי מרוכז בלימוד עם החברותא הקבועה שלו, פני המאושרות והנינוחות אמרו בשבילו הכל, וביטאו את התודה שרחשתי לו כאשר נאות להתמודד עם העדרי למשך כל היום, ולאפשר את החוויה הכל כך נפלאה וחשובה.
